החלטה בתיק בש"א 2498/08

הנתבעים מבקשים לדחות על הסף את הסעדים הכספיים המופיעים בסעיפים 61(ג), 75(ג), ו-84(ד)-84(ו) לכתב התביעה המתוקן, בהעדר סמכות עניינית, וכן לסלק על הסף את הסעדים המופיעים בסעיפים 61(ב), 61(ד), 75(ב) , 84(ב) ו-84(ג), שמהותם סילוק יד וצו הריסה.

מלכתחילה, הוגשה התביעה לבית משפט השלום בתל אביב, ובהחלטתה מיום 27/9/04, קבעה כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק- "לאחר שיתבררו בפני בית המשפט המוסמך המחלוקות בשאלת הבעלות, ימשיך בית המשפט השלום וידון בהתאם להכרעות בית המשפט המחוזי בשאלות הבעלות בסוגיות של סילוק יד, תשלום דמי שימוש ראויים ורישום הבית המשותף. הפסיקה מורה כי מקום שכתב תביעה יש בו פלוגתאות שאינן בסמכותו של בית משפט השלום ניתן להורות על פיצול הדיון בו בין שני בתי המשפט המוסמכים.  אשר על כן, ועל פי סמכותי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בשאלת הבעלות בפני בית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו...הצדדים או מי מהם יהיו רשאים, לאחר ההכרעה בשאלת הבעלות לשוב לבית משפט השלום בתיק זה ולעתור לחידוש/המשך הדיונים".

כלומר, במסגרת החלטה זו, נערכה הבחנה בין שני רכיבי תביעה-

(א)    סוגיית הבעלות- שתיבחן על ידי בית משפט זה (המחוזי), בהתאם לסמכותו העניינית;

(ב)     סוגיית סילוק יד, תשלום דמי שימוש ראויים ורישום הבית כמשותף, שהן סוגיות נלוות התלויות באופן ההכרעה בשאלת הבעלות, ויידונו בבית משפט השלום לאחר הכרעת בית משפט זה בסוגיית הבעלות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי על ההחלטה האמורה לא הוגש ערעור, ולכן היא חלוטה.

מכאן, כי תביעת הסעדים של סילוק יד ודמי השימוש, או כל סעד אחר שחורג מהמסגרת הספציפית של סוגיית הבעלות, במסגרת כתב התביעה שהוגש לבית משפט זה, חורגת מהמתווה שהוסדר בהחלטה האמורה.

אציין, כי הסעדים הכספיים המופיעים בסעיפים 61(ב), 61(ד), 84(ב) ו-84(ג), מבחינת סכומם, אכן אינם נתונים לסמכותו העניינית של בית משפט זה (ואני מפנה לפסיקה שאוזכרה בסעיף 6(א)(1) לבקשה), והם גם נתבעו בגין דמי שימוש, רכיב שכאמור, אמור להתבקש במסגרת התביעה בבית משפט השלום, לאחר בירור סוגיית הבעלות.

התובעים מסתמכים על הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה, בית המשפט המוסמך, שאליו הועבר עניין מסויים, מנוע מלהעביר את אותו עניין לדיון בפני ערכאה אחרת.  אלא שאין משמעותה של הוראה זו, שניתן לתבוע סעדים שכלל אינם מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה, שעה שניתנה החלטה פוזיטיבית הקובעת כי דיון בעניינם ייערך בבית משפט השלום.

למעשה, התובעים מנסים להותיר את הדיון בסעדים במלואם, תוך התעלמות מכך שסוגיית הסמכות העניינית הוסדרה באופן מפורש בהחלטה קודמת, ושכתב התביעה, במתכונתו הנוכחית, מנוגד לאותה החלטה.  בהתחשב בכך, התובעים אינם יכולים להיבנות מהוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, וגם לא משיקולים שונים של יעילות דיונית.  באופן דומה, משניתנה החלטה בסוגיית הסמכות העניינית, לפיה מחוייבים הצדדים לנהוג, הרי שאין רלוונטיות להוראות סעיפים 75 ו-76 לחוק בתי המשפט.

בתגובתם, מבקשים התובעים, באופן חלופי, להותיר על כנו את כתב התביעה, במתכונתו הנוכחית, שכן הסעדים שמחיקתם מבוקשת אינם "מפריעים" לדיון בסוגיית הבעלות.

אין שום הצדקה להותיר בכתב התביעה סעדים שאין סמכות עניינית לדון בהם, ושיקולי נוחות דיונית כלל אינם רלוונטיים (מה גם שהם אינם מתקיימים בענייננו).

הבקשה מתקבלת. עם זאת, מבחינה טרמינולוגית, ראוי יותר להורות על "מחיקת הסעיפים" המאוזכרים בפתח הבקשה, חלף מחיקת התביעה לקבלתם על הסף.

התובעים מתבקשים להגיש, בתוך 30 יום, כתב תביעה מתוקן, בהעדר הסעיפים שאוזכרו קודם לכן.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 2,500 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום ג' ב אדר ב, תשס"ח (10 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.